מחשבות כפירה

אני קורא הרבה לאחרונה, בין השאר הרבה דברים שגורמים לי קצת לפקפק במדע הכלכלה.

נדמה שיותר מכל מדע אחר, הכלכלה נגועה עד לשד עצמותיה בפוליטיקה. כל הכלכלנים התיאורטיים הגדולים שהתוו את החומר שאותו למדנו בתואר הראשון – כולם פעלו תחת אקלים פוליטי-כלכלי מסוים, ולכולם היתה אג'נדה לקדם במסגרת האקלים הזה. כלכלה היא מדע מאוד אמריקאי, וככזו ניטשים בה מאבקים אמריקאים, מהסוג הדמוקרטי-נגד-רפובליקני. אמנם קטונתי, אני בסך הכל בוגר תואר ראשון, אבל עדיין מטרידה אותי המחשבה, שאולי הכלכלה עוצבה ככלי מדעי שמיועד לענות על שאלות פוליטיות ועסקיות, ולא לגלות דברים על טבע האדם והחברה האנושית.

החלק שתמיד עניין אותי יותר בכלכלה הוא כלכלה התנהגותית. שם, לטעמי, נשאלות השאלות הנכונות. המעניינות. אבל מובילי התחום, פורצי הדרך והחוקרים החשובים, הם לא כלכלנים בכלל, אלא פסיכולוגים… בלתי נתפש שיש צורך לייבא כוחות מחוץ לדיסציפלינה כדי להכניס לתוכה חיים חדשים, כדי לכוון אותה למקום המדעי ומאיר העיניים באמת.

בשנה האחרונה התלבטתי רבות לגבי המשך לימודיי, ספציפית לגבי מסלול לדוקטורט בכלכלה. מצד אחד חשבתי שכיוון שמה שנתפש בעיניי בתור ה"כלכלה האמיתית" הוא, בעיקרו, תחום בו רב הנסתר על הגלוי – כדאי לי להפוך לכלכלן ולנסות לשנות את המערכת מבפנים. מהצד השני, מקונן בי הפחד שחמש שנים בהן יכפה עליי הממסד הכלכלי את כליו ותפישת עולמו, יספיקו כדי לכבות בי את אש המרד והספקנות. במילים פשוטות – ישעממו אותי ויבריחו אותי החוצה. כמו שאמרתי, פורצי הדרך הגדולים בכלכלה התנהגותית הם כלל לא כלכלנים, כנראה שלא לחינם.

אני בינתיים ממשיך להתלבט, אבל צריך להגיע להחלטה בקרוב. אעדכן ברגע שתהיה אחת כזו.

באנגלית זה נשמע יותר טוב.

פתחתי בלוג חדש, דומה לזה, בשפה האנגלית.

אמשיך לפרסם כאן טקסטים בעברית ככל שיהיו לי, אבל אני כמובן לא מבטיח; כפי שראיתם, קצב העדכון פה נמוך להפליא.

לבלוג החדש:
http://economicadventures.wordpress.com/

אני רוצה להיות שם

הנה משהו שפרופ' דן בן דוד היה שמח לראות.

(ויה Pharyngula)

כן, אני בהחלט רוצה להיות שם.

בתוך העורקים

עדכון קטן בנושא האייפון: סלקום החליפו לי את המכשיר הישן בחדש, בצורה בלתי יעילה כמובן, אבל הנושא הגיע לפתרונו. עד הפעם הבאה.

נקסט.

בסמסטר הזה, החמישי במספר בתואר בכלכלה וחשבונאות שאני בעיצומו, לקחתי שני קורסי בחירה מרתקים בכלכלה: האחד, בנושא כלכלת ישראל, עם דן בן דוד. השני הוא בנושא המשבר הכלכלי, אותו מעביר צבי אקשטיין – המשנה לנגיד בנק ישראל. שני הקורסים האלה מיוחדים בחיבור המדהים שלהם למציאות – בעוד מרצים אחרים מפליגים בתיאורי משיקים ונגזרות, דן וצבי מביאים לנו נתוני הארדקור מהשטח.

השטח… השטח הוא איפה שהכל קורה. אחד המיוחדים בלימודי הכלכלה הוא הכלים אותם מקבלים כדי לנתח את העולם שסביבנו. הכלים האלה רבי עוצמה יותר מכל סוג אחר של השכלה. ומדוע זה כך? כסף זו התשובה. כסף הוא המפתח. החברה המודרנית בה אנחנו חיים, בייחוד בעולם המערבי, הכסף זורם בעורקיה. כסף שווה כוח. כסף שווה רמת חיים. כסף לא מביא אהבה אבל מחסור בכסף יכול לסלק אותה. כסף כן מביא סקס. כסף מביא אוכל לפינו ואוקטן 95 למכונית שלנו. אנחנו עובדים תמורת כסף. אמנות עושים עם כסף.

כסף הוא החומר האפל שמניע את הכל. לא הכסף הפיסי שאתם מכירים. לא שטרות ומטבעות — אני מדבר על הכסף כקונספט. הכסף המופשט. זה שמופיע בשורה התחתונה בחשבון הבנק, זה שמועבר דרך קסם בעת גיהוץ כרטיס אשראי, זה שמפריע לישון בלילה. כלכלה היא המדע הכל כך מעורפל שמנסה לתחום בחוקים את מה שאין לו צורה. ללכוד את רוח הרפאים.

כדי לעשות זאת היא נכנסת לתוך העורקים: התחום שנקרא מיקרו-כלכלה מנסה להבין למה אנשים עושים את מה שהם עושים, ועוד יותר מזה, לנסות לחזות את מה שהם יעשו. לא כמו פסיכולוג שמחפש טראומות ילדות: זה לא מעניין את הכלכלן. הלמה לא מעניין. אותו מעניין אם תבחר לקנות יופלה תות. אם תבחר לקנות אותו גם אם אתה לא יכול להרשות לעצמך. אם עדיין תבחר לקנות אותו גם כשהוא עומד על המדף עם עוד 40 טעמים סביבו. מה יגרום לך להעדיף לקנות אשל במקום. וכמה אשל. הכלכלן רוצה לעמוד לידך כשאתה מתלבט מול המדף בסופר, להיכנס לך ללבן של העיניים, ולדעת מה תעשה. מה תעשה היום, ומה תעשה שבוע הבא. הכלכלן רוצה לקחת לך את הנשמה ולכלוא אותה במודל מתימטי. ועוד לעשות לה נגזרת.

[אתם בטח תוהים עד כמה זה עובד. דן אריאלי מציג את הנושא בצורה מרתקת באופן בלתי רגיל. נסו לשמוע אותו (אנגלית).]

זה לא נעצר שם. כמעט אף אחד מאיתנו אינו הזברה היחידה בג'ונגל. המאקרו כלכלה רודפת אחרי העדר, מחפשת את הכוחות שמניעים את ההמון. ללכוד את הכלבים שמובילים את הכבשים. להבין ביקוש והיצע: כמה יופלה צריך לייצר בכלל, וכמה הוא צריך לעלות, ומה יקרה כשיוטל מכס יופלה. לדברים האלה יש משמעות אדירה. הם משפיעים על מצב התעסוקה שלכם ועל הריבית שתקבלו עבור החסכונות שלכם. לא פשוט להבין את הכוחות האלה או להרגיש בהם, אבל האדמה מתחת לרגליים של כולנו זזה כל הזמן, ויש מי שמנסה לא רק לחזות את התזוזה, אלא גם לשלוט בה. וזה לא קל.

כלכלה היא המדע של הכל. אבל היא מוגבלת. היא מוגבלת דווקא בגלל שהיא עוסקת ברוח-הרפאים של הכסף ולא בכסף עצמו. מיטב אשפי הכלכלה לא מצליחים לסלק את הדיבוק שאוחז בשוק הנדל"ן הישראלי – לכולם יש הסברים, אבל הסברים לא משלמים שכר דירה. ולמרות זאת, זה בדיוק מה שעושה אותה כל כך מרתקת. הרבה כלכלנים מתחילים מוסחים על ידי הגרפים והשיפועים וטועים לחשוב שבבסיס הכלכלה עומדת המתימטיקה. אבל הלב של הכלכלה נותר מיסטי. יש עוד כל כך הרבה מה לגלות. זה לא ייקח יום ולא ייקח יומיים. זה יקח זמן. זמן שווה כסף. וידע שווה כוח.

אני אוהב את זה.

היסחפות

עדכון קצר של ההתפתחויות האחרונות בפרשה (#1, #2): אחרי שיחת טלפון ארוכה ובלתי נעימה, הואילה בטובה סלקום להוציא לי שליח בחינם שיקח לי את האייפון לתיקון אמיתי (הם בהתחלה רצו לגבות ממני 80 ש"ח על התענוג). היום הגיע השליח. לפי ההסכמים של אפל עם סלקום, ולפי מה שנאמר לי במפורש מסלקום בשיחת טלפון מקדימה, הייתי אמור לקבל אייפון חלופי למשך תקופת התיקון. לא מאוד הופתעתי, כשבמקום זאת קיבלתי מהשליח נוקיה ישן, מכוער וכתום.

אני כבר כמעט 12 שעות בלי האייפון שלי. לכן החלטתי לכתוב לו פואמת געגועים. כדי להוסיף לאפקט הדרמטי, נא לקרוא תוך כדי מחשבה על אדם זקן וערירי הטובל לבדו פיסת לחם לבן בכוס תה בזמן שהנכדים שלו חוגגים בניו-יורק בלי להרים טלפון אפילו בחגים.

***

קשה בלי האייפון.
קשה בלי אינטרנט.
קשה בלי פייסבוק.
קשה בלי אנגרי ברדז.
קשה בלי RSS.
קשה בלי אימייל.
קשה בלי אוסף המוזיקה שלי.
קשה בלי לדפדף קדימה ואחורה בין התפריטים מבלי משים.
קשה כשהאצבע נשלחת מתוך הרגל לגעת במסך
ונתקלת בקור ואטימות שנשלחו לי מפינלנד.
קשה בלי האייפון.

כי האייפון הוא לא רק טלפון. הוא גם לא רק מחשב כף יד סופר-מתוחכם ויפהפה.

האייפון הוא גם חבר.

תהיה חזק שם בסלקום.

אני והגעגועים

נ.ב. נוקיה באמת מכשיר מחורבן. ופרימטיבי. כל נוקיה. עדיף כבר סוני אריקסון.

אויב טלפוני #2

כנראה שאנחנו נכנסים פה לתחילתה של סאגה. אני ממליץ לקרוא קודם את הפוסט הקודם, אויב טלפוני, אם טרם עשיתם זאת.

הרטט באייפון שלי התחיל לייצר רעש חריג בשבועות האחרונים. תקלת חומרה, פגם בעיצוב, מה שלא יהיה – קרה. הערב ניגשתי למרכז שירות סלקום במערב ראשון לציון, נכנסתי לסניף בשעה 17:45, קיבלתי מספר והמתנתי. והמתנתי. והמתנתי. לא שזה היה כל כך נורא – השתמשתי באייפון כדי לשעשע את עצמי תוך כדי, ונברתי בעדכונים מעניינים בבלוגים החביבים עליי. קצת אחרי שסגרו את תריסי המתכת המבשרים על סגירת הסניף בשעה שבע, סוף סוף שמעתי במערכת הכריזה את מספר הקסם שלי (383) – השעה היתה 19:15.

הנציג היה חביב ומקסים, לקח לי את האייפון, עטף אותו יפה ושלח אותו למעבדה. זו הנקודה לציין שהתקשרתי מראש לברר איך הדברים הללו עובדים עם אייפון, ונאמר לי שהמכשיר נשלח לחו"ל לתיקונים ואני בינתיים מקבל מכשיר חלופי, בלי לחכות. שתי סטירות על זה שהאמנתי לדברי שטות של עובדת סלקום בטלפון. זמן ההמתנה: עד שעה וחצי. הסניף סגור. אני חייב להישאר. אם אצא, לא אוכל לחזור, ואאלץ לאסוף את המכשיר רק בבוקר. להשאיר להם את האייפון שלי ללילה?! זיבי. אני מעדיף להיות אסיר של סלקום.

לתומי חשבתי שאני כבר יכול לפרוש לתאי, אבל ראו זה פלא, בדיוק כמו השיחה המלבבת שהיתה לי עם נציגת השירות בפוסט הקודם, גם אדון (רב גונדר?) סלקום מצא חריגות מרעישות מהחבילה בחשבונית שלי (!). כולו נסער, הקריא לי ע' החביב מהמסך פרטים על תכנית שיחות חדשה שתשנה את חיי. וכשאני אומר תשנה את חיי, אני מתכוון תחסוך לי שקל תשעים בחודש אבל תכבול אותי בחוזה לסלקום לשנה וחצי נוספות – כאשר, כאמור, ההתחייבות שלי פגה בחודש הבא. וואו, שווה.

הודעתי למר נציג שאינני מעוניין לשנות את התכנית על המקום, ושיואיל בטובו לשלוח לי את הפרטים במייל. כמובן שהוא לא יכול (מתכנתים אימפוטנטים של סלקום, לידיעתכם), אבל הוא שמח לשרבט לי אותה על דף נייר, בצורה שבה לא אבין שום דבר עד שאגיע הביתה. מאוד מועיל. רק כדי להיות פייר, ואולי גם כדי לגרום לו קצת להזיע, הסברתי לו שאני לא רוצה לפתוח מחדש את ההתחייבות לפני שאבדוק מה יש לחברות המתחרות להציע. לא לקח לו יותר משתי שניות לחייך חצי חיוך ולומר לי בלחש, כממתיק סוד, שהוא יכול לעשות לי הנחה מיוחדת על החבילה… אבל רק אם אחתום אצלו עכשיו במקום. רק אם אחתום עכשיו!!! אבל אני לא רוצה לחתום עכשיו. טוב, אמר הנציג המאוכזב. הנה מספר הטלפון שלי. תתקשר אלי אם תרצה לסגור. לא תקבל הצעה יותר טובה אצל אף אחד אחר. בסדר.

עזבתי את הנציג הנרגש וחשתי אבוד. להזכירכם, הייתי כלוא בסניף. בלי אייפון. בלי שום אמצעי בידור או תקשורת אלקטרוני. זה היה רק אני, הקור המקפיא של המזגן, ושני מוספים מרופטים של ידיעות שנחו על השולחנות במקום מהבוקר (24 ושוק ההון. תודה לך, אלת זמן האיכות, על מזלי הטוב). הסתובבתי כמו אריה בכלוב. כל חמש שניות הצצתי לכיוון המסך המציג את שמות בעלי המכשירים שיצאו מתיקון. לא, אני לא שם. הכנתי לי תה במכונה ואילצתי את עצמי לקרוא את העיתון, שבשעה כזו כבר היה מושבה משגשגת של חיידקים צואתיים אחרי שנאנס סדרתית על ידי אסירי סלקום אחרים ב-12 שעות האחרונות. כשהשעון החל לדגדג את השעה 9, ניגשתי זועם אל הבחורה בדוכן, רק כדי לגלות שהמכשיר מוכן כבר משעה 20:24, ולמה אני לא מקשיב, קראתי בשם שלך כמה פעמים, אבל השם שלי לא היה על המסך!, אבל קראתי לך ממש הרבה אדוני, ובכלל אדוני, לא כדאי לסמוך על המסך אדוני (עוד מתכנת שצריך להוריד לו את הראש).

סוף טוב הכל שיט: הגעתי הביתה וגיליתי שלא פתרו לי את הבעיה. שהטכנאים חסרי המוח פירמטו לי את האייפון. שהדבילים ניסו לפתור בעית חומרה דרך תוכנה, ועוד לא טרחו לבדוק שזה עבד (כי כמובן היה ברור להם מראש שזה לא יעבוד. הם הרי רק רצו ללכת הביתה. כבר כמעט 9, בסך הכל). ובגלל המטומטמים שמקבלים מדי חודש משכורת מסלקום, האייפון שלי צריך לעבור סנכרון מחדש כל הלילה. הפארסה המקוממת הזו עלתה לי בשלוש שעות אבודות ועצבים מרוטים, שלא לדבר על תה מגעיל ממכונה.

אז כן, שוב סלקום מוכיחה שהלקוח מטומטם. אם היה להם איכפת מהזמן של האנשים מכיסם הם גוזלים מאות ואלפי שקלים מדי חודש בחודשו, הם לפחות היו מספקים את האפשרות לקבוע תור. אין בעיה, סלקום. שריף כחלון מטפל בכם בגדולות, אני מחר מתכוון להיכנס בכם בקטנות. חכו.

אויב טלפוני

במין סוג של פולו-אפ מעניין לפוסט הקודם שלי, השבוע חוויתי על בשרי פרשיה מטרידה עם סלקום. אין טוב מסיפור אמיתי כדי להמחיש את היחס של חברות הסלולר ללקוחותיהן כאל עדר של כבשים סומות.

השבוע קיבלתי את המסרון הבא מסלקום:

בתור מי שנכווה בעבר מקנסות כבדים על חריגה מחבילת הגלישה (עניין מגוחך לכשעצמו. חבילת הגלישה יקרה להחריד מלכתחילה, מדוע לגבות סכומים דרקוניים על חריגה ממנה? איזה דיבר הפרתי?), ניטרלתי מיד את הגלישה הסלולרית במכשיר ה-iPhone שלי, והרמתי טלפון למוקד שירות הלקוחות. נותר עדיין זמן רב עד ה-27 לחודש, מועד סגירת החשבונית, ורציתי להימנע מעיקול חשבון הבנק שלי על ידי מפלצת סגולה.

במוקד ענתה לי בחורה חביבה, כל כך חביבה ויעילה שאפילו את שמה איני זוכר. השיחה התנהלה בערך כך-
אני: שלום, קיבלתי הודעה על כך שנגמרה לי חבילת הגלישה. האם ניתן להגדיל אותה באופן זמני?
נציגה: אני רואה שניצלת רק 500 מגה מתוך ה-1000 שעומדים לרשותך.
אני: מדוע קיבלתי את המסרון אם כך?
נציגה: אנחנו שולחים הודעה כאשר אתה מנצל מחצית מהחבילה, והודעה נוספת כשאתה מתקרב לסיום.
אני: למה לשלוח הודעה מלחיצה אם ניצלתי רק חצי?
נציגה: אנחנו מודעים לבעיה, אנחנו עובדים על שינוי הנוסח.

הודיתי לנציגה על ההבהרה וכמעט סיימתי את השיחה, כאשר היא עצרה אותי והציעה לי, שימו לב, חבילת שיחות זהה כמעט לחלוטין לחבילה שיש לי, עלותה החודשית גבוהה ב-10 שקלים מהחבילה הקיימת, והיא תחסוך לי קנסות חריגה בגובה של 20-30 ש"ח אשר אני משלם מדי פעם. לו רק אאמת לה את פרטי האישיים היא תעביר אותי מיד לתכנית החדשה, בתמורה להתחייבות ל-18 חודשים. איפשהו באחורי המוח, החלה לזעוק לה סירנת אזהרה, וביקשתי שתעביר לי את פרטי ההצעה במייל.

פתחתי את החשבונית האחרונה ששלחה לי סלקום, והנה יצא לו המרצע מן השק- תקופת ההתחייבות שלי לחבילה הקיימת תפוג בעוד חודש. כך התגלתה השערורייה במלוא הדרה: סלקום שלחו לי הודעת אזהרה סתמית שלא עומד מאחוריה דבר וחצי דבר (שינוי הנוסח הוא עניין דבילי שניתן היה לתקן בתוך חמש דקות ממועד תלונת הלקוח הראשונה). ההודעה דחפה אותי להתקשר מיד לשירות הלקוחות, כדי ששם יציעו לי "בדרך אגב" חבילה שלא משפרת את מצבי כלל כלקוח, אבל תכלא אותי בהתחייבות לסלקום לשנה וחצי נוספות. האם סבורים בסלקום שאני אדיוט?

התשובה היא כן, בסלקום לא רק חושבים שאני אדיוט, הם גם בטוחים שכל אחד ואחת מכם הוא אדיוט עם תעודה ופעמון על הצוואר. לעולם אל תסכימו להחליף חבילה על סמך שיחת אגב טלפונית. בקשו את הפרטים לעיונכם. גם אם ההצעה נראית משתלמת על פניה, תמיד זכרו שחברות הסלולר מוכנות לתת הטבות מפליגות לבוגדים ונודדים. עדיף להישאר בחבילה הקיימת, לתת להתחייבות לפוג, ולשלוח את חברות הסלולר להיאבק זו בזו על העסקה הכי משתלמת בשבילכם. ההתחייבויות האלה הן הכלי המרכזי של חברות הסלולר בחסימת התחרות היום, והן אחת הסיבות למחירים הגבוהים שכולנו משלמים. העבירו את המסר לחבריכם – רק באמצעות יצירת מודעות ציבורית נוכל להביס את המפלצת.

סטופ טלפונינג מי!

באחרונה בת דודה שלי ילדה תינוקת חדשה ומקסימה. זה לכשעצמו לא מספיק בשביל לכתוב פוסט בבלוג שעוסק בענייני כלכלה, אלא שבת דודתי ובעלה הם מנויי VIP בחברת אורנג', וככאלה, קיבלו מהם הביתה זר ממתקי גומי כמתנה לכבוד המאורע. זה לא מתחיל ולא נגמר שם, וכולל גם חבילות שיחה במחירים נמוכים מאוד, מכשירים בחינם, ושירות יעיל ומהיר כברק. הסיפור הזה ממחיש שחברות הסלולר יודעות ויכולות לתת שירות מצוין – הן פשוט לא רוצות. מבחינתן שירות ברמה גבוהה הוא לא הכרח בסיסי, אלא כלי שיווקי שמופנה כלפי לקוחות מסויימים עמם יש לחברה אינטרס.

מן הסתם שירותים עודפים ללקוחות אחדים ממומנים על ידי תשלומים מופקעים של לקוחות אחרים. מוסר ההשכל ברור: חברות הסלולר מלכתחילה אינן מעוניינות בלקוחות מרוצים. לקוח מרוצה הוא לקוח יקר, ולקוח יקר מנפח את שורת ההוצאות בדוח הכספי. כדי לוודא שהלקוח הממוצע, לנצח בלתי מרוצה, לא יעזוב, תעמיס עליו החברה הסלולרית קנסות יציאה מגוחכים, ותדאג לרמת דמי קישוריות גבוהה כדי לחסום כניסה של מתחרים. הרי אם נכנס מתחרה חדש שמציע מחירים זולים, אך כדי לעבור אליו אאלץ לשלם קנס שמן, וגם לשלם הון על שיחות לחברים שתקועים ברשתות אחרות – לא אעבור.

הפטנט הכי יעיל בו משתמשות חברות הסלולר למניעת תחרות, הוא בלבול טוטאלי של הלקוחות. אם חברה אחת מציעה לי 350 דקות ו-70 הודעות ב-200 שקל, וחברה שניה מציעה לי 500 דקות ו-150 הודעות ב-300 שקל – איך אחליט איזו חברה יותר זולה? התשובה היא כמובן, שאף אחת מהן אינה זולה. כל החבילות שמציעות החברות הסלולריות בישראל כיום יקרות באופן משמעותי מהמחירים שמשלמים ידידינו באירופה. השוודים, למשל, משלמים 70 יורו בחודש ומדברים בטלפון בלי הגבלה. גם חבילות הגלישה אצלנו יקרות באופן כמעט בלתי שפוי.

הדבר הכי מכעיס הוא כנראה מה החברות עושות עם כל הכסף הזה בסופו של דבר. משקיעות בעובדים? לא. החברות האלה מציפות את השוק במשרות זבל – שכר מאוד נמוך, משרות חלקיות, אפשרויות קידום שלא קיימות, עובדים מתוסכלים. היחידים שנהנים ממשכורות ענק הם המנהלים הבכירים, ובזאת כבר דובר רבות. במקרה של אורנג' הדבר חמור עוד יותר: אילן בן-דב, שלקח הלוואות ענק כדי לקנות את השליטה בחברה, כעת יונק ממנה כסף כדי לשלם את ההלוואות הללו. בן-דב לא יכול להרשות לעצמו שתשלמו סכומים הגיוניים. וזה עוד לפני שהזכרתי אירועי ענק דוגמת סלקום ווליום והסכמי חסות בסכומים שערורייתיים. עשרות המליונים ששופכות שם החברות יכלו ללכת להשקעה בלקוחות מרוצים או בעובדים מסופקים, אך כאמור, אף אחד מאלה לא משנה את השורה התחתונה בסוף השנה.

שר התקשורת שלנו עושה את המיטב כדי לנסות לשפר את המצב. דמי הקישוריות יופחתו, קנסות היציאה יוגבלו, ומתחרים חדשים יכנסו לשוק. חברות הסלולר נכנסו למגננה נגד השינויים הללו, ואנחנו כציבור חייבים לשמור על המומנטום הקיים במשרד התקשורת. הן מנסות לגייס לצידן את אמצעי התקשורת השונים ולתקוף את חברי הכנסת הפעילים, דוגמת מקרה עינת וילף מהתקופה האחרונה (לקרוא ולהפנים). הגיע הזמן לשבור את האוליגופול ולשלם סכומים שפויים. זה בסך הכל טלפון, למען השם.

מיקרו, מאקרו ומה שביניהם

עם תום הסמסטר, כהרגלי, אני חולק אתכם את מחברותיי. הפעם אלו מיקרו 3 ומאקרו ב', כפי שנלמדו באוניברסיטת ת"א בסמסטר ב' תש"ע.

למה אני עושה את זה? אני קורא לזה קארמה. כל מה שאני דורש בתמורה הוא בסך הכל שתסגדו לי ותאדירו את שמי.
להורדת הסיכום במיקרו 3
להורדת הסיכום במאקרו ב'

את הפרסום הזה אני מקדיש לנפש הכלכלית התאומה שלי ונגידת בנק ישראל לעתיד, מורן נבון (איתי פה בתמונה), איתה אני הולך ברגעים אלה ממש לחרוש למבחנים הנ"ל. בהצלחה.

עדכון: עברו חמש שנים מהפרסום המקורי של הפוסט הזה ועדיין אנשים מפיקים תועלת מהסיכומים, שזה מדהים בעיניי. למי שמתעניין, אני כבר לא מעביר שיעורים פרטיים בתחום. אני מזמין אתכם בחום לעקוב אחרי המיזם שלי, שותפים.

אקונומטריקה אהובתי

לתועלת קהל הסטודנטים הלומדים לבחינות באקונומטריקה, העליתי לכאן את המחברת שלי במקצוע. אתם מוזמנים להשתמש וללמוד. אני גם מעניק שיעורים פרטיים במידת הצורך – פרטי יצירת קשר תוכלו למצוא בתוך הקובץ.

בהצלחה!

אקונומטריקה – להורדת המחברת

ואם אתם מאלה שחובבים בדיחות שרק אתם תבינו, הנה קומיקס קצר מ-xkcd שקשור לנושא:

עדכון: עברו חמש שנים מהפרסום המקורי של הפוסט הזה ועדיין אנשים מפיקים תועלת מהסיכומים, שזה מדהים בעיניי. למי שמתעניין, אני כבר לא מעביר שיעורים פרטיים בתחום. אני מזמין אתכם בחום לעקוב אחרי המיזם שלי, שותפים.